משנה: בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִידּוֹן בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה. בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָי כִּבְנֵי מָרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם׃
Pnei Moshe (non traduit)
ובחג נידונין על המים. מדאמרה התורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה:
שנאמר היוצר יחד לבם. ה''ק היוצר והוא הקב''ה רואה יחד לבם והוא המבין אל כל מעשיהם שאף על פי שעוברין לפניו אחד אחד מ''מ כולם נסקרין בסקירא אחת:
בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו. א' א' כבני מרון כבני אימרנא כבשים הללו שמוציאין אותם בפתח קטן זה אחר זה לעשרן ואין שנים יכולין לצאת כאחד כך עוברין לפניו כל באי העולם וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו:
בעצרת על פירות האילן. מדאמרה התורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע וכמ''ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:
בפסח על התבואה. מה שהוא נוגע להכלל וזה נלמד מדאמרה התורה להציבור הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות ש''מ דבפסח נידונין על התבואה:
מתני' בארבעה פרקים. בשנה העולם נידון:
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. [חַד אָמַר]. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוּבָּהּ שֶׁלְתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יָסָא רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי הַשָּׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוֹב הַתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. הֲוֵי. רִבִּי זְעוּרָה דּוּ אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁלָּקַט אֶתְרוֹג וְנָתַן עָלָיו חוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. וְלָמָּה לִי אֶתְרוֹג. אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הָאִילָן. תַּנֵּי. כְּחוּמְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְחוּמְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר עַל דְּבֵית הִלֵּל אִינּוּן הֲווֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפָתָּר שֶׁחָנַט קוֹדֶם לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבַט שֶׁל שְׁנִייָה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּו גַּמְלִיאֵל עִישּׂוּרוֹ עָנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עִישּׂוּרוֹ שֵׁינִי. 7a מֶה עָשָׂה. קָרָא שֵׁם עַל מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וּפְדָייוֹ וּנְתָנוֹ לְעָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר. כב''ה וכגון שחנט קודם לט''ו בשבט של שנה שניה ונכנס לשנה שלישית ולקט אחר ט''ו בשבט דעל דעתיה דר''ג עישורו עני כדין שנת השלישית שנוהג בו מעשר עני ועל דעתיה דר''א עישורו מעשר שני כדין שנה שניה שחנט בו דשוה לאילן לכל דבר ס''ל ונהג בו כשתיהן והכל אליבא דב''ה:
רבי זעירה רבי אילא. פליגי בטעמא דאמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיא מפני מה אמרו בשבט הוא ר''ה לאילן חד אמר דהיינו טעמא דקאמר מפני שכבר יצאו רוב גשמי שנה כולה של ימות הגשמים ועלה השרף באילנו' ונמצאו הפירות חונטין מעתה:
וכבר רובה של תקופה מבחוץ. שבסתם שנים עברו מימי תקופת טבת כמה וכמה ורוב דקאמר לאו דוקא היא:
ואחרינא אמר. דהיינו טעמא דקאמר ר' אלעזר מפני שעוד האילנות הן חיין ממי שנה שעברה ומכאן ואילך כלתה הלחלוחית ממי שנה שעברה וצריכין הן לגשמים וחיין ממי השנה הבאה:
מעשה בר''ע שלקט אתרוג וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ב דבכורים בהלכה ו' וגי' דהכא עיקרית כדפרישי' שם:
חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל. שהיה קודם ט''ו בשבט ונהג בו שני עישורין אחד כבית שמאי לפי השנה שנתחדשה דלדידהו אחד בשבט ראש השנה וחומרי בית הלל שעדיין לא נתחדשה השנה ועישר לפי השנה שעברה:
ולמה לי אתרוג. אי כחומרי בית שמאי ובית הלל נהוג אפילו בשאר כל האילן אתה מוצא כן דלמר ראש השנה שלו באחד בשבט ולמר בט''ו בו וא''כ היה צריך לנהוג כן אף בשאר פירות האילן ומאי קמ''ל בהאי מעשה דאתרוג:
תני. כלומר אלא כהאי תנא דתני דלא כחומרי ב''ש וב''ה הי' המעשה אלא כחומרי ר''ג וכחומרי ר''א הוא דנהוג וכדתנן בבכורים שם אתרוג שוה לאילן בג' דרכים. בערלה וברבעי ובשביעי' שהולכין בו אחר החנטה כבשאר כל האילן ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר''ג ר' אליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר ונהוג בו שני עישורין אחד בשנת הלקיטה כר''ג ואחד בשנת החנטה כר''א:
ר''ג ור''א על דב''ה אינון הוי. בתמיה כלומר ואם כך הוא דכר''ג ור''א הוא דעביד ונהג בו ב' עשורין א''כ דלא כבית הלל הוא דעביד שהרי להאי מ''ד דכחומרי בית שמאי וב''ה הוא דעביד ע''כ הוה המעשה בתחילת שבט וקודם ט''ו והשתא להאי מאן דאמר דכר''ג וכר''א הוא דעביד גם כן בתחילת שבט היה דבהא לא פליגי הני תנאי וא''כ למאי דנהוג ב' עישורין כר' גמליאל וכר''א ס''ל לר''ע דכבר נתחדשה השנה מאחד בשבט וזה כדברי ב''ש ולא כב''ה:
מה עשה. במעשר עני הזה שהרי ודאי מחמת ספיקא דהלכתא הוא דעביד כך שנסתפק לו אליבא דר''ג היכי סבירא ליה דאל''כ היאך עביד כחומרי דתרוייהו דסתרי אהדדי ואם ספוקי מספקא ליה מה יעשה במעשר עני דילמא הדין בו שמעשרו מעשר שני ואפשר דכך סבירא ליה לר''ג דהלכתא כוותיה לגבי ר''א והעני הזה יאכלנו חוץ לירושלים הילכך קאמר דכך עשה ר''ע שקראו שם של מעשר שני בו ופדאו והעלה המעות לאכול בירושלים ונתנו להמעשר שהפריש לעני ואין כאן בית מיחוש כלל:
ולא ידעין וכו'. אלא מן מה דאמר ר' יסא שמקובל הוא דר' אילא הוא דאמר דרבי אליעזר בשם ר' יהושע קאמר לטעמא קמייתא א''כ רבי זעירא הוא דאמר לטעמא בתרייתא:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִידוֹן בִּזְמַנּוֹ וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. מַתְנִיתָה כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. דְּתַנִּינָן וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם: מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. דְּתַנֵּי בִתְקִיעָיתָא דְּרַב. זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ. זִיכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּי חוֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵיאָמַר. אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם. אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשּׂוֹבַע. וּבִרְיוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ. לְהַזְכִּירָם לַחַיִים וְלַמָּוֶת. וּדְלֹא כְרִבִּי יּוֹסֵה. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. יָחִיד נִידּוֹן בְּכָל שָׁעָה. מַה טָעַם. וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃ וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים זוֹ פַּרְנָסָתוֹ. לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ זוֹ אֲכִילָתוֹ. רִבִּי יִצְחָק רֹבָה בְשֵׁם רִבִּי. מֶלֶךְ וְצִיבּוּר נִידּוֹנִין בְּכָל יוֹם. מַה טָעַם. לַֽעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּׄוֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵל֭ דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ אְמַר רִבִּי לֵוִי. וְה֗וּא יִשְׁפּוֹט תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לִ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים: הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עֲסוּקִין בְּמִצוֹת וְאֶת הָאוּמּוֹת בַּלַּיְלָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵן בְּטֵילִין מִן הָעֲבֵירוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מִי שֶׁהוּא דָן אֶת יִשְׂרָאֵל דָּן אֶת הָאוּמּוֹת. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃ דָּנָן כִּכְשֵׁירִים שֶׁבָּהֶן. מַזְכִּיר לָהֶם מַעֲשֶׂה יִתְרוֹ. מַזְכִּיר לָהֶן מַעֲשֶׂה רָחָב הַזּוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מי שהוא דן את ישראל. לאחר שהוא דן את ישראל דן את האומות באותו יום ומה מקיים שמואל וכו' והיינו במישרים שבהן:
מה טעמא. דר' יוסי דכתיב ותפקדנו לבקרים זה פרנסתו מבקר נפקד הוא על כל היום ולרגעים תבחננו זו רגע ועת אכילתו שלא יארע לו שום קילקול בסעודה ויתחזק בריאות גופו:
מילתא דרב אמרה. ממילתיה שמעי' דס''ל דהכל נידונין בר''ה וגזר דין שלהם ג''כ בר''ה שכך יסד בברכות דתקיעת' שהתקין רב ועל המדינות בו יאמר וכו' ויאמר משמע דהיום גוזרין שיהא כך ולרעב ולשובע היינו על התבואה ועל הפירות וצרכי העולם:
ואית תניי תני וכו' ומתניתא דידן אתיא כמ''ד כולהם נידונים בר''ה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו דהא תנינן ובחג נידונין על המים וזה ודאי קאי אגזר דין דמכאן ואילך תו ליכא זמן דין ומיהו נידונים הם בר''ה דדומיא דאינך קתני וא''כ העולם נידון דרישא נמי אגזר דין קאי:
גמ' אית תניי תני כולהם. דקחשיב במתני' נידונין וכו' שגזר דין שלהם גם בר''ה מתחתם:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא בָעֵי. תְּבוּאָה שֶׁלָּקַת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מֵאֵי זֶה דִין לוֹקָה. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דַעֲלָת. עַד כְּדוֹן לָא עֲלָת. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דְנַפְקָת. הָכֵן הֲווָת מוּרְכָה כָל שַׁתָּא מַלְקִי כְדוֹן. אֵילּוּ שֶׁמֵּתִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּיפּוּרִים מֵאֵי זֶה דִין הֵם מֵתִים. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דַעֲלָת. עַד כְּדוֹן לָא עֲלָת. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דְנַפְקָא. הָכֵן הֲווֹן מוּרְכִין כָל שַׁתָּא מֵמוֹת כְּדוֹן. וְלָא שְׁמִיעַ דַּאֲמַר רִבִּי קְּרוּסָפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁלֹשׁ פִּינְקַסִּיוֹת הֵם. אַחַת שֶׁלְצַדִּיקִים גְּמוּרִין. וְאַחַת שֶׁלְרְשָׁעִים גְּמוּרִין. וְאַחַת שֶׁלְבֵּינוֹנִיִּים. זֶה שֶׁלְצַדִּיקִים גְּמוּרִין כְּבָר נָֽטְלוּ (איפיכי) [איפופסי] שֶׁל חַיִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זֶה שֶׁלְרְשָׁעִים גְּמוּרִין כְּבָר נָֽטְלוּ אֵיפּוֹפֵיס שֶׁלָּהֶן מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. שֶׁלְבֵּינוֹנִיִּים כְּבָר נִיתַּן לָהֶן עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה נִכְתָּבִין עִם הַצַּדִּיקִים. וְאִם לָאו נִכְתָּבִין עִם הָֽרְשָׁעִים. מַה טַעַם. יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר אֵילּוּ הָֽרְשָׁעִים. חַיִּ֑ים אֵילּוּ הַצַּדִּיקִים. וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל יִכָּתֵֽבוּ אֵילּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
הכן הוון מורבין. מתגדלין והולכין בבריאות כל השנה וממית כדון דוקא. ולא שמיע וכו'. וכי לא שמע ר' חייה בר בא להא דא''ר קרוספא בשם ר' יוחנן וכו' וא''כ מבני אדם לק''מ שאלו ימי' ניתנו שיחזרו בתשוב' אם זכו ואם לא זכו וכו' וכל השנה ממתינים להם עד אלו ימים שבנתיים:
תבואה שלקה בערב פסח ולמחר דנין על התבואה ומאיזה דין לקה זו ביום שלפניו וא''ת משתא דעלת שיכנס זה ודאי לא דעד כאן לא נכנסה וא''ת משתא דנפקת מפסח שעבר אכתי לא ניחא דא''כ כל שתא הכין הוות מורבה נתגדלה בלי שום קילקול וכדון ביום ע''פ דוקא מלקי היא וזה דבר תימא אם נגזרה עליה משנה שעברה שלא יארע לה כלום עד כלות השנה וכן קשה אלי שמתים מר''ה ועד יום הכפורים מאיזה דין נגזר עליהם ומתים בזה הזמן דווקא:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. פָּרָא בַּסִילֵיוֹס אוֹ נוֹמוֹס אַוגְרַיפֹיס. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם גוֹזֵר גְּזֵירָה. רָצָה מְקַייְמָהּ. רָצוֹ אֲחֵרִים מְקַייְמִים אוֹתָהּ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא גוֹזֵר גְּזֵירָה וּמְקַייְמָהּ תְּחִילָּה. מַה טַעַם. וְשָֽׁמְר֣וּ אֶת מִשְׁמַרְתִּ֗י אֲנִ֥י יְי. אֲנִי הוּא שֶׁשִּׁימַּרְתִּי מִצְוָתֶיהָ שֶׁלַּתּוֹרָה תְחִילָּה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כָּתוּב מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָֽדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְי אֲנִי הוּא שֶׁקִּיַימְתִּי עֲמִידַת זָקֵן תְּחִילָּה. אָמַר רִבּי סִימוֹן. כְּתִיב כִּי מִי גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר ל֛וֹ חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם וגו'. רִבִּי חָמָא בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חַד אָמַר. אֵי זוֹ אוּמָּה כְאוּמָּה הַזָֹּאת. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִין לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים. וּמְגַדֵּל זְקָנוֹ. שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיאַךְ דִּינוֹ יוֹצֵא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כֵן. אֶלָּא לוֹבְשִׁים לְבָנִים וּמִתְעַטְּפִין לְבָנִים וּמְגַלְּחִין זְקָנָם וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִים. יוֹדְעִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוךְּ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן נִיסִּים. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵי זוֹ אוּמָּה כְאוּמָּה הַזָֹּאת בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם הַשִּׁלְטוֹן אוֹמֵר. הַדִּין הַיּוֹם. וְהַלֵּיסְטֵיס אוֹמֵר. לְמָחָר הַדִּין. לְמִי שׁוֹמְעִין. לֹא לַשִּׁלְטוֹן. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. אָֽמְרוּ בֵית דִּין. הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת. הֶעֱמִידוּ בִימָה [יַעַמְדּוּ סֻנֵיגוֹרִין יַעַמְדּוּ קַטֵּיגוֹרִין. שֶׁאָֽמְרוּ בָנַי. הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה.] נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעָֽבְרָהּ לְמָחָר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת. הֶעֱבִירוּ בִימָה לְמָחָר. יַעַבְרוּ סֻנֵיגוֹרִין יַעַַבְרוּ קַטֵּיגוֹרִין. שֶׁנִּמְלְכוּ בָנַיי לְעָֽבְרָהּ לְמָחָר. מַה טָעַם. כִּ֤י חוֹק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹ֘הֵ֥י יַֽעֲקֹֽב. אִם אֵינוֹ חוֹק לִיִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֽב. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְשֶׁעָבַר אֶלֶּא מֽוֹעֲדֵ֣י יְי. מִיכָּן וָאֵילַךְ אֲשֶׁר תִִּקְרְא֥וּ אוֹתָם. אָמַר רִבִּי אִילָא. אִם קְרִיתֶם אוֹתָם הֵם מוֹעֲדַיי. וְאִם לָאו אֵינָן מוֹעֲדַיי. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כָּתוּב רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה יְי אֱלֹהַיי נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ. לְשֶׁעָבַר רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ. מִיּכָּן וְהֵילַךְ נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוּרְלוֹגִין. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שׁוֹמֵרָה. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ טַבַּעַת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לְנַגָּר שֶׁהָיָה לוֹ כְלֵי נַגָּרוּת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָם לוֹ. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. לְרוֹפֵא שֶׁהָיָה לוֹ נַרְתִּיק שֶׁלְרְפוּאוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
נרתיק. כיס שמשימין בו מיני רפואה וכלים השייכים לרפוא':
ארלוגין. מורה שעות וכך נקרא בלע''ז ארלוז''י:
רצה מקיימה רצה אחרים מקיימין אותה. כצ''ל:
פרא בסיליוס. כביכול מחזיק עצמו פחות מהבסיליוס שהוא המושל הגדול אלא כמו נומיס או גריפיס והן מיני שררות וממונים תחת ממשלת הבסיליות והוא גוזר גזירה ומקיימה בעצמה תחיל' כדמסיים בנוהג שבעולם וכו':
רִבִּי חֲנַנְיָה חַבְרֵהוֹן דְּרַבָּנִן בָּעֵי. 7b וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. וְלֹא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ. מַה טָעֲמָא. אַל תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל ק֥וֹל הַנַּעַ֭ר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא שָֽׁם׃ אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב לֹֽא יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶי֑ךָ. לָמָּה. [שֶׁ]שָׂ֝נֵ֗אתָ כָּל פֹּ֥עֲלֵי [אָֽוֶן]׃ דָּרַשׁ רִבִּי יִשֹשָכָר דִּכְפַר מֶנְדִּי. כִּי ה֭וּא יָדַ֣ע מְתֵי שָׁ֑וְא וַיַּרְא אָ֗֝וֶן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן׃ אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי. אִם זַךְ וְיָשָׁר הָיִיתָה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא אִם זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַל ק֥וּם עִמּֽוֹ׃ בְּנוֹהֵג שְׁבָּעוֹלָם זֶה מְבַקֵּשׁ לְנַצֵּח זַרְזִירוֹ וְזֶה מְבַקֵּשׁ לְנַצֵּחַ זַרְזִירוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא וּ֝מֶ֗לֶךְ אַל ק֥וּם עִמּֽוֹ. לֹא בָעֵי תָקוּם עַל דִּידֵּיהּ. [כִּי] לֹֽא לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב. לֹא לִנְצוֹחַ יָרִיב.
Pnei Moshe (non traduit)
לא לנצוח יריב. אין דעתו לנצוח לבני אדם וכביכול רוצה הוא בעצמו לקיים אומרו לחסד ולרחמים:
אם זך וישר היית. הוה משמע מעולם ואין כתב כאן אלא אתה דמשמע כעת אם אתה זך וישר:
וירא און וגו'. כלומר אף על פי שרואה את הנולד ויודע שיעשה און עם כל זה ולא יתבונן לפי שאינו דן אלא לפי מעשיו כאותה שעה שעומד בה:
למה ששנאת כל פועלי און. פועלי און משמע באותו שעה שפועל הוא שנוי ולא מקודם אף על פי שהקב''ה רואה את הנולד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source